תנאי לקבלת היתר בניה הינו תשלום היטלי פיתוח לרשות המקומית, שמטרתם, מימון התשתיות העירוניות. סכום ההיטל הינו פעולה חשבונאית (לכאורה פשוטה) של הכפלת שטח הפרויקט (בנוי וקרקע) בתעריפים הקבועים בחוקי העזר העירוניים. התעריפים בחוקי העזר אמורים לשקלל את מימון התשתיות העירוניות (בכל שטח הרשות), כך שכל נכס ישלם את עלויות הפיתוח המיוחסות אליו.
לכאורה מדובר בחישוב פשוט, אך לא כך הדבר. במרוצת השנים התברר כי לעיתים תעריפי ההיטלים (הנקבעים על בסיס תחשיב כלכלי שעורכת הרשות המקומית) משוקללים ומחושבים בצורה שגויה, באופן שמוביל לניפוח תעריפי היטלי הפיתוח. טעויות אלו עלולות להוביל להגדלה מלאכותית בחיוב בשיעור ניכר, לעיתים אף בלמעלה מ-100% (!!!).
לאורך השנים הפרקטיקה הנהוגה הייתה כי נישום, שנשא בתשלום היטלי פיתוח, רשאי להגיש תביעת השבה כנגד גבייה עודפת של היטלי הפיתוח, לרבות כנגד טעויות, שנעשו בחישוב תעריפי היטלי פיתוח ושהובילו לגביית יתר, וזאת במשך תקופה של שבע שנים מיום התשלום (תקופת ההתיישנות האזרחית). משרדנו ליווה לאורך השנים יזמים רבים בתביעות השבה, אשר תוצאתן היתה השבה של גביית יתר בהיקפים עצומים.
בשנת 2019 חל מפנה, בעקבות פסק דין של בית המשפט העליון בתביעה ייצוגית, שהוגשה כנגד עיריית חיפה, בעניין סבירות תעריפי אגרת שילוט (ע"א 4291/17 אלפריח נ' עיריית חיפה). באותו מקרה, קבע בית המשפט העליון כי תביעה ייצוגית, שטענותיה מכוונות כנגד תעריפי אגרת השילוט העירוני, צריכה להתברר בהליך מנהלי ומשכך התביעה הכספית הייצוגית נדחתה על הסף.
יצוין כי לניהול הטענות במסגרת של עתירה מנהלית חסרונות רבים, אשר עלולים להביא, כמעט בוודאות, לכך שלא ניתן יהיה להגישה כלל וזאת בשל הנסיבות הבאות:
- סד הזמנים להגשת עתירה מנהלית הינו 45 ימים, מיום קבלת דרישת התשלום (אפילו בטרם התשלום בפועל!). עניין זה יוצר בעיה כפולה. ראשית – קשה להשיג ולנתח את הנתונים לגבי תחשיב חוקי העזר בתוך 45 ימים (לעיתים לרשויות המקומיות לוקח שנים להכין תחשיב!). שנית – מדובר בנקודת זמן קריטית עבור היזם, הנדרש לשרותי הרשות המקומית ולפיכך ינסה להימנע ככל יכולתו מהגשת תביעה כנגד אותו גוף שהוא זקוק לו.
- בעתירה מנהלית אין הליך בירור עובדתי. הטענות כנגד תחשיבי חוקי העזר הינן עובדתיות בעיקרן. בהיעדר בירור לא יהיה ניתן להוכיח אותן באופן שיביא את בית המשפט להפחית את תעריפי ההיטלים.
בשל סיבות אלו ביקשו הרשויות המקומיות ליישם את "הלכת אלפריח" בכל הליך הכולל טענות כנגד היטלי פיתוח.
בתי המשפט, הן המחוזי והן השלום, נטו לקבל את פרשנות הרשויות המקומיות כי "הלכת אלפריח" חלה גם על תביעות פרטניות להשבת היטלי פיתוח, שנגבו ביתר עקב טעויות באופן חישוב התעריפים. פעם אחר פעם, קבעו בתי המשפט כי כאשר טענות הנישום מתבססת על טעויות בחישוב התעריפים, הדרך הנכונה היא הגשת עתירה מינהלית. עמדה זו אף קיבלה תמיכה מהיועץ המשפטי לממשלה, שתמך בעמדת הרשויות המקומיות וקבע כי בנסיבות אלו אין לאפשר הגשת תביעה כספית. תביעות כספיות נדחו חדשות לבקרים. חשוב לציין כי במרבית המקרים, הנישומים (ובאי כוחם) בחרו שלא לחלוק על החלטות בתי המשפט ובחרו לקבל את רוע הגזרה וכך נוצר מצב בו כספים רבים שנגבו ביתר, נותרו בקופת הרשות המקומית.
משרדנו, הגיש בשם חברת נוה-גד תביעה כספית בשל טעויות תחשיביות, אשר הובילו לגביית יתר בסך של מיליוני ₪. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה וקבע כי על החברה היה להגיש עתירה מינהלית תוך 45 ימים ממועד דרישת התשלום ומשהוגשה התביעה הכספית, דינה של התביעה להידחות על הסף. יתרה מכך, בית המשפט קבע כי במקרה זה אפילו הייתה מוגשת עתירה מנהלית, הרי שהיא הייתה נדחית על הסף מחמת שיהוי, מאחר וחלפו למעלה מ-45 ימים ממועד דרישת התשלום,.
משרדנו סבר כי מדובר בפסיקה שגויה, הרת אסון לנישומים (לא פחות מכך) ובהתאם הגיש ערעור לבית המשפט העליון. לשמחתנו, לאחר מאבק משפטי שנמשך כ-4 שנים, קיבל בית המשפט העליון את טענתנו וקבע בפסק דין מנומק [ע"א 4151/20 נוה-גד בניין ופתוח בע"מ נ' עיריית ב"ש] – הנפרס על פני 38 עמודים – כי מעתה ואילך, תביעות השבה בעקבות טעויות בתעריפי ההיטלים, יתבררו בהליך אזרחי ואין צורך/חובה להגיש עתירה מינהלית (תוך 45 יום). בית המשפט העליון קיבל את עמדתנו כי לא היה מקום לשנות את המצב, שהיה קיים בטרם פסק הדין אלפריח ואשר אפשר ניהול תביעות השבה וקבע כי אין להחיל את הלכת אלפריח על תביעות אזרחיות פרטניות.
מדובר בקביעה תקדימית בעלת השלכות רוחב, שישפיעו לטובה על חברות יזמיות/קבלנים וזאת במספר מישורים:
ראשית, מאחר ובירור מינהלי אינו מתאים לבירור טעויות בתעריפי ההיטלים, מתן האפשרות להגיש תביעה כספית יחייב את הרשויות המקומיות לערוך את התחשיב בזהירות יתרה ובידיעה כי נישום יוכל לבדוק ולחלוק על התעריפים בצורה מקצועית ועם כל הכלים הנדרשים הקיימים בתביעה כספית (כגון הגשת תצהירים, עדים מומחים וכיו"ב).
שנית, בעקבות פסק הדין אלפריח, נמנעו יזמים מהגשת עתירות בכדי לא לייצר מחלוקת מול הרשות המקומית בנקודות קריטיות בחיי הפרויקט. כעת בעקבות הלכה זו, יוכל הנישום לפעול כנגד הרשות המקומית בזמן המתאים לו (במגבלת תקופת ההתיישנות).
שלישית, הגשת תביעה כספית היא הדרך הנכונה לברר טעויות בתחשיבים, ומשכך היזמים יוכלו לקבל את יומם בצורה המיטבית, וזאת חלף הליך מינהלי שאינו מתאים לטענות מסוג זה, כפי שנקבע במפורש בפסיקת בית המשפט העליון, בערעור שהוגש על ידנו.
בעקבות פסק הדין, ההליך שהוגש על ידי משרדנו הוחזר לבירור בבית המשפט המחוזי ובכוונת משרדנו להגיש בקשות להפשרת כל ההליכים שהוקפאו לבקשתנו עד להכרעת בפסק הדין נוה-גד. המדובר בבשורה של ממש ללקוחותינו ואנו שמחים על תוצאה זו, שהושגה לאחר מאבק משפטי עיקש ורב שנים.
