משנת 2015 ואילך, החלה עיריית רחובות לשלוח לבעלי נכסים, דרישות לתשלום היטלי פיתוח מנכסים ותיקים. מדובר בחיובי היטלים בשיעור של מאות מיליוני ₪ שנדרשו בין היתר מגופים גדולים כגון מכון ויצמן, חברת גינדי הנדסה, קופת חולים מאוחדות ועוד.
מבין חיובים אלו, שלחה עיריית רחובות למועדון ספורט רחובות דרישה לשלם היטל סלילה ושצ"פ בסכום של 1.8 מיליון ש"ח עבור נכס שהוקם בשנות ה-70. המועדון הגיש עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי באמצעות משרדנו (עוה"ד אורי דויטש וארז ליבנה) במסגרתם הוצגו מספר טענות משפטיות ועובדתיות המחייבות – לטענת משרדנו – את ביטול החיוב במלואו.
בעתירה נטען, בין היתר, כי בשנות ה-70, הוסכם על ידי עיריית רחובות שהמועדון יסלול על חשבונו רחוב ציבורי (רח' גד פיינשטיין) באורך 1.5 ק"מ ובעלות של 239 אלף ל"י, סכום אשר באותו המועד היה גבוה מהיטלי הסלילה. עוד נטען כי העירייה אף התחייבה כי בשל העלות הגבוהה של סלילת הכביש ששירת גם את תושבי השכונה, המועדון לא יידרש לשלם היטלי סלילה נוספים. יצוין כי תוך כדי ניהול העתירה המינהלית, החלו להיווצר פסקי דין שבמסגרתם אושרו דרישות העירייה לתשלום היטלי סלילה, תיעול ושצ"פ דומים ברחובות[1].
בניגוד למגמה לפיה החלו להצטבר פסקי הדין המאפשרים את חיובי עיריית רחובות, בשנת 2019 ניתן פסק הדין בעניין מועדון רחובות, שם בית המשפט המחוזי בלוד (כב' השופט אחיקם סטולר) קבע, בניגוד למגמה, כי יש לבטל דרישת התשלום במלואה, תוך שהתקבלה טענתנו כי המועדון שילם את "חובו" כאשר סלל בעבר כביש ציבורי על חשבונו. עוד נקבע כי דין הדרישה להתבטל מטעמי שיהוי והתיישנות. בית המשפט נתן דגש כי על הרשות לשלוח את דרישת התשלום זמן סביר לאחר מועד ביצוע העבודות, ולא כמו במקרה זה כשדרישת התשלום שנשלחה 9 שנים לאחר ביצוע העבודות שלטענת העירייה מקימות עילה לחיוב המועדון (לטענתנו, כלל לא יכולות להיות עבודות שיקימו חיוב, לאור הסלילה העצמית שביצע המועדון).
עוד נקבע כי יש לבטל את דרישת העירייה לתשלום היטל שצ"פ וזאת לאחר שבית המשפט מצא כי במועד הליך הכנת חוק העזר ואישורו, לא התכונה מועצת העירייה לגבות היטלי שצ"פ מנכסים קיימים, אלא רק מבניה חדשה. בכך קיבל בית המשפט המחוזי את טענתנו כי לא ניתן לגבות היטל שצ"פ מהמועדון, שהיה קיים שנים רבות בטרם כניסתו לתוקף של חוק העזר העירוני (וזאת כאמור בניגוד לפסיקה הרבה המקבילה שקבעה כי ניתן גם ניתן לגבות היטלי שצ"פ ממבנים קיימים).
בית המשפט קבע בנוסף, בהסתמך על ניתוח תצלומי אויר שהצגנו בעתירה המנהלית, כי בין השנים 2016-2008 לא נעשו עבודות פיתוח העולות לכדי שצ"פ חדש, ומכאן שהעירייה הייתה מנועה מלגבות היטלי שצ"פ מהמועדון, בגין שצ"פים שהיו קיימים בטרם כניסתו לתוקף של חוק העזר. עוד נקבע כי העירייה אינה רשאית לגבות היטל שצ"פ בגין עבודות נוספות שלא צוינו במפורש בדרישת התשלום המקורית.
עיריית רחובות לא אמרה נואש והגישה ערעור לבית המשפט העליון, במסגרתו טענה כי דין דרישת התשלום להתקבל. במקביל הוגשו ערעורים נוספים בעניינים של בעלי נכסים נוספים – אשר בניגוד למקרה שבעניינו – הפסידו בבית המשפט המחוזי בלוד ונדרשו לשלם את היטלי הפיתוח במלואם.
לאחר מאבק משפטי ארוך, ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון הדוחה את הערעור שהגישה עיריית רחובות תוך שנקבע כי בדין בוטלה דרישת העירייה.
מעבר להישג המשמעותי שיש בביטול דרישת התשלום במלואה, אנו סבורים כי מדובר בפסק דין חשוב ותקדימי המותיר על כנו את רוב קביעות בית המשפט המחוזי. בפרט ובתמצית, בהתאם לפסק הדין, הרשות המקומית רשאית לגבות היטל שצ"פ אך ורק בגין עבודות להקמת שצ"פ חדש והיא אינה רשאית לגבות היטל זה בגין עבודות שדרוג ושיפור שצ"פ קיים.
קביעה חשובה נוספת בפסק הדין, היא שהרשות המקומית אינה רשאית להסתמך בהליך המשפטי על עבודות חדשות שלא פורטו באישור המהנדס שצורף לדרישת התשלום. מדובר בקביעה חשובה ביתר, שכן לא אחת אנו נתקלים בגישה מקלה של בתי משפט המאפשרת לרשות המקומית להסתמך על עבודות שלא צוינו באישור המהנדס שצורף לדרישת התשלום [השוו עת"מ (מינהליים מרכז) 12674-02-16 קופת חולים מאוחדת נ' עיריית רחובות (פורסם בנבו, 10.07.2018)].
בכך ובסיכום, לאחר טיפולינו בוטלה דרישת העירייה לתשלום היטלי פיתוח בסך 1.8 מיליון ₪. זאת לצד הוצאות בסך 65,000 ₪ שנפסקו לחובת העירייה בהליך העתירה המנהלית שהתקיים בבית המשפט המחוזי.
[1] עת"מ (מרכז) 5278-12-15 מכון ויצמן למדע נ' עיריית רחובות; עת"מ 12674-02-16 (מרכז) קופת חולים מאוחדת נ' עיריית רחובות; עת"מ 26536-04-18 בניני מ.י. גינדי הנדסה ופיתוח בע"מ נ' עיריית רחובות.
