הצעת חוק חדשה בעניין עדכון תעריפי הארנונה מדי שנה

עו"ד גבריאל בן שלוש- פלג, כהן, דויטש – עורכי דין

הצעת חוק חדשה אשר הונחה על שולחן הכנסת על ידי ח"כ אורן חזן מבקשת לבצע שינוי בעל משמעות רבה בארנונה השנתית המשולמת על ידי כלל הציבור. ההצעה כוללת שני רכיבים מרכזיים: (1) שינוי נוסחת המדד על פיו מתעדכנת הארנונה באופן אוטומטי מדי שנה, כך שהיא לא תכלול יותר את העלאות השכר במגזר הציבורי; (2) שינוי במנגנון על פיו מעניק השלטון המרכזי אישור לרשויות מקומיות להעלות את תעריף הארנונה השנתי, כאשר הסמכות למתן האישור הסופי להעלאה חריגה בשיעור הארנונה תועבר משרי הפנים והאוצר אל ועדת הכספים של הכנסת.  נבקש כעת להתייחס בפירוט לשינויים אלו.

1. שינוי נוסחת המדד כך שתבוטל ההצמדה של הארנונה (גם) לשכר במגזר הציבורי:

ככלל, הארנונה מתעדכנת מדי שנה בהתאם לנוסחת מדד המופיעה בחוק. נוסחת המדד הקיימת כיום כוללת שני רכיבים: מחציתה מדד המחירים לצרכן ומחציתה מדד השכר במגזר הציבורי. מצב דברים זה הינו בעייתי מאד. שכן, על אף שבשנים האחרונות מדד המחירים לצרכן, המשמש כמדד העיקרי לפיו מתעדכנים מחירים במשק, אינו עולה בשיעור ניכר ואף קופא לעיתים במקומו – תעריף הארנונה ממשיך לנסוק בשל ההצמדה הקיימת לשכר במגזר הציבורי העולה באופן עקבי (בהתאם לכוחם הרב של הוועדים הגדולים – לא תלות במצב המשק ולעליות המדד). כפועל יוצא, נטל הארנונה, המכביד מאד על משקי הבית אך בעיקר על עסקים קטנים ובינוניים והמהווה הוצאה קבועה עבורם שאינה תלויה בהכנסותיהם, ממשיך לגדול מדי שנה.

לפיכך, מוצע בהצעה לתקן מצב זה, כך שתשונה הנוסחה ורכיב העלאת השכר במגזר הציבורי המגולם בה – יבוטל. אם תתקבל ההצעה, הרי שהעדכון השנתי יעשה רק לפי מדד המחירים לצרכן. שינוי נוסחת המדד באופן המוצע תביא לכך שתפסק ההכבדה הזוחלת של תעריפי הארנונה בשנים האחרונות.

2. העברת הסמכות לאישור סופי של העלאה בתעריף הארנונה (מעבר לעדכון צמוד המדד) משרי האוצר והפנים אל ועדת הכספים:

בעבר, לרשויות המקומיות היה שיקול דעת רחב (עד לא מוגבל) בקביעת שיעור הארנונה ובהעלאתה מדי שנה. על רקע משברי האינפלציה של שנות ה-80 הוחלט כחלק מדרכי הטיפול במשבר, לחוקק מספר חוקים אשר קבעו ושימרו את עקרון הקפאת הארנונה. לפי עקרון זה, שיעורי הארנונה של שנת 1985 היו לבסיס שיעורי הארנונה, תוך שנקבע מנגנון עדכון העלאה בהתאם לנוסחת מדד הקבועה בחוק (עליה עמדנו לעיל בס' 1). מאז, עיקרון ההקפאה מהווה עיקרון יסוד בדיני הארנונה, וככזה הוא מהווה כלי חשוב בידי הנישומים לתקיפת חיובי ארנונה מוגדלים שלא כדין.

אך מהו המצב כאשר הרשות המקומית מעוניינת להעלות את שיעור הארנונה מעבר לעדכון המדד? כיום על הרשויות המקומיות לפנות לשרי האוצר והפנים לצורך קבלת אישורם להעלאה המבוקשת. זאת, כמנגנון פיקוח המאזן את צרכי הרשות המקומית לתוספת בהכנסות אל מול הפגיעה בציבור הנישומים. כלומר, כיום סמכות האישור והפיקוח מצויה בידם של שרי האוצר והפנים – ובכך מבקשת לטפל הצעת החוק, מתוך הנחה כי המצב כיום אינו מספק ובקשות העלאה רבות מדי מאושרות תוך פגיעה קשה במגזר העסקי הנושא ברוב נטל הארנונה.

על פי הצעת החוק, בדומה למצב כעת, רשות מקומית תגיש בקשה להעלאת תעריף הארנונה לשרים, אך תהא מחויבת לפרסם באתר האינטרנט של הרשות המקומית את פרטי הבקשה לפחות 14 ימים מראש טרם הפנייה. עוד מוצע, כי על השרים תחול חובה לקבוע באישור וועדת הכספים של הכנסת אמות מידה לבחינת הבקשות להעלאת ארנונה. את אמות המידה כמו גם את פרטי הבקשות שהשרים ימצאו לנכון לקבל יהיה עליהם להעביר עד לראשון לנובמבר מדי שנה לוועדת הכספים – על מנת שזו תעניק את אישורה לכל אחת מבקשות ההעלאה.

המדובר בשינוי מהותי המעביר את הסמכות לקבלת ההחלטה הסופית בקשר לבקשות להעלאה חריגה בארנונה לידי וועדת הכספים. בהתאם, ועל מנת לאפשר לוועדת הכספים לקבל החלטה מושכלת, מוצע בהצעת החוק כי במועד העברת הבקשות ואמות המידה השרים יחויבו אף להעביר לוועדת הכספים גם את הפרטים הבאים בקשר עם הבקשות לאישור העלאת ארנונה: (1) נתונים בדבר ההכנסה הצפויה לרשות המקומית בעקבות ההעלאה החריגה בשיעור הארנונה הכללית נוסף על שיעור העדכון של המדד; (2) נתונים בדבר שינוי שיעור סכום הארנונה הכללית שיחול על המחזיקים בנכס בעקבות ההעלאה; (3) נתונים בדבר מספר המחזיקים בנכס ששינוי שיעור סכום הארנונה הכללית המבוקש יחול עליהם; (4) נתונים בדבר מספר המחזיקים בנכס שהם עסקים קטנים או בינוניים אשר שינוי הארנונה המוצע יחול עליהם; (5) נימוקים לבקשה להעלאת שיעור הארנונה הכללית. לכאורה, מדובר בשינוי פנימי-מנהלי בלבד בדבר הוספת גורם מאשר לבקשות ההעלאה. אך לדבר השלכה גדולה, וזאת הן מן הפן הפוליטי והן המשפטי.

בפן הפוליטי – סביר כי העברת ההכרעה לדרג פוליטי נבחר, הרגיש לרחשי לב הציבור (אשר אינו שמח אף פעם לשמוע על העלאה בארנונה) תגרום לצמצום משמעותי בכמות האישורים להעלאה חריגה בארנונה. זאת, בניגוד למצב הנוכחי, בו הדרג הפקידותי במשרדי הפנים והאוצר הקשוב בהרבה לעמדת הרשויות המקומיות ומכתיב את עמדת המשרדים בסוגיית ההעלאה.

בפן המשפטי – במצב כיום שיקול הדעת של השרים רחב מאד, ואמות המידה והשיקולים שיש לקחת בגדרו אינם מוכתבים בחקיקה. כעת, בהתאם להצעה, יחויבו השרים לפרסם אמות מידה וכן יחויבו להעביר מידע ספציפי לוועדת הכספים. בכך, יש כדי לתחום את שיקול הדעת של השרים ולחייבם לייצר תשתית עובדתית ולשקול אותה בהתאם לנתונים המתחייבים בהצעת החוק. היה והשרים ו/או הרשויות המקומיות יתרשלו בביצוע חובותיהם ו/או וועדת הכספים תתרשל בבחינת או דרישת הנתונים אשר החוק מחייב את קיומם – הרי שהדבר יהווה פתח לתקיפה משפטית על דרך עתירה, באופן אשר יכול להביא לעיכוב או ביטולה של העלאת ארנונה. במובן זה, הצעת החוק מהווה הסדרה והעמקה של מנגנון בחינת אישור העלאת הארנונה, אך לא פחות חשוב מכך – היא גם מהווה "חרב" בידי ציבור הנישומים לפעול אל מול העלאה צפויה במקום בו לא מולאו הוראות החוק.

יצוין כי בהצעה יש אך כדי להיטיב עם הציבור כיוון שאישור שרי הפנים והאוצר, כפי שנדרש כיום, ממשיך לחול ולו מתווסף הצורך באישור ועדת הכספים.

האמור בעדכון אינו מהווה עצה לפעולה כזו או אחרת. אין להיזקק לאמור בעדכון מבלי לקבל עצה מקצועית.