ארנונה, אשפה – ומה שבינהם

כידוע, מדי שנה ושנה גובות הרשויות המקומיות מבעלי עסקים תשלומי ארנונה אשר עשויים להגיע במקרים מסוימים לסכומי עתק של מיליוני שקלים בשנה.

הארנונה הינה מס וככזו היא אינה משולמת באופן ישיר עבור שירותים ספציפיים. ברם, הרשות המקומית מחויבת על פי דין להעניק לתושביה שירותים שונים שמממומנים באמצעות כספי הארנונה ובאמצעותן, ובין היתר גם שירותי פינוי האשפה.

 בשנים האחרונות אנו נתקלים, יותר ויותר, בניסיונותיהן של הרשויות המקומיות להתחמק מפינוי האשפה לנכסים שאינם למגורים (עם התושבים, שמצביעים בבחירות, הרשויות כמובן לא מנסות  מפינוי אשפה  …).

כך יצא שתחום פינוי האשפה לעסקים הפך לתחום פרוץ, בו הרשויות המקומיות נוהגות כרצונן ובעוד שחלק מהרשויות מפנות את  האשפה מבעלי העסקים, רשויות אחרות יצרו כללים שונים ומשונים שמטרתן להעשיר את קופתן על גבי המגזר העסקי ולגלגל את נטל הפינוי ו/או עלויותיו לפיתחם של בעלי העסקים ועל חשבונם, בשתי דרכים אופייניות:

  • חיוב באגרת פינוי אשפה (בנוסף לתשלומי הארנונה).
  • הטלת האחריות לפינוי ועלויותיו על בעלי העסקים.

עמדה זו של הרשויות המקומיות מובילה להכבדה תקציבית נוספת וקשה על בעלי העסקים.

בעקבות מדיניות זו נפתחו לאחרונה מספר הליכים משפטיים במסגרתם דרשו בעלי העסקים מהרשויות המקומיות לפנות את האשפה מנכסיהם או לבטל את אגרת פינוי אשפה בנוסף לתשלומי הארנונה.

במרכז ההליכים המשפטים, עומד לו פסק הדין העקרוני של בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ בעניין חולון (בג"צ 1756/10 עיריית חולון נ' שר הפנים) באותו מקרה, בית המשפט העליון קבע כי אכן פינוי אשפה הינו שירות בסיסי שעל רשות מקומית לספק גם לבעלי העסקים וללא תשלום נוסף. יחד עם זאת, בעניין חולון חל מפנה – בג"צ, תוך שהוא סוקר את דיני איכות הסביבה ומציג עקרונות כגון "המזהם ישלם", קבע חריג המאפשר לרשות המקומית להימנע מפינוי אשפה של בעלי עסקים ומפעלים המייצרים אשפה בכמות חריגה. בית המשפט קבע כי חריג זה יחול רק במקרה בו הרשות המקומית תקבע קריטריונים ברורים בחוק העזר העירוני שיגדירו: מהי כמות אשפה חריגה (שרק בגינה ניתן יהיה להימנע מפינוי אשפה או לגבות בגינה אגרה) ומהי כמות האשפה הנורמטיבית שעל הרשות המקומית לפנות ללא תשלום נוסף מצד העסקים, כחלק מסל השירותים אותה חייבת רשות מקומית לספק לתושביה (הן במגזר המגורים והן בשאר המגזרים).

עוד נקבע כי במידה ולא יקבעו קריטריונים בחוק העזר העירוני, הרשויות המקומיות יהיו מחויבת לפנות את כל כמות האשפה, החל מהליטר הראשון ועד הליטר האחרון. 

בעקבות החלטה זו פרסם משרד הפנים אמות מידה כלליות לגבי בחינת השאלה מהי פסולת עודפת שתפקידן לשמש את משרד הפנים בבדיקת חוקי עזר של הרשויות המקומיות, על מנת לבחון האם מתקיימים התנאים  לאבחנה ראויה בין פסולת בסיסית לחריגה.

 לאור כל האמור, אנו ממליצים לכל בעל עסק לבדוק כיצד מתנהלת הרשות בעניינו –  האם הרשות המקומית מפנה עבורו את האשפה? אם אכן עושה זאת – האם היא גובה ממנו אגרת פינוי אשפה? ואם לא עושה זאת- מדוע?  

 נציין כי משרדנו מייצג בשנים האחרונות בעלי נכסים רבים בנושא זה ובמקרים רבים, הוביל טיפולנו לביטול אגרות  או התחייבות של הרשות לפנות את האשפה על חשבונה כולל השבתם של כספים ששילמו בעלי העסקים, עבור הוצאות פינוי האשפה בשנים שקדמו לכך.

האמור בעדכון אינו מהווה עצה לפעולה כזו או אחרת. אין להיזקק לאמור בעדכון מבלי לקבל עצה מקצועית.