ארץ השמש העולה (ביוקר…) ארנונה והיטלי השבחה על מערכות סולאריות

עו"ד (רו"ח) איתי כהן

בחודש דצמבר 2015, אחרי חמש שנים של אי וודאות בשאלת הארנונה על מערכות סולאריות, חתמו שרי האוצר והפנים על תקנות ששמו קץ למה שהתנהל כאנרכיה מוחלטת, כשכל רשות עשתה את הישר בעיניה.

נראה שהסאגה שהחלה בשנת 2011, לא היתה באה לקיצה, אלמלא הליכים משפטיים ומהלכים פוליטיים ביוזמתם של חברות האנרגיה ויו"ר האיגוד איתן פרנס, שיצאו למאבק וזכו לתמיכתו של יו"ר ועדת הכספים, משה גפני, שהפעיל לחץ לפרסומן של התקנות.

לפני כשש שנים, כשהחלו לצוץ המערכות הראשונות על גגות מבנים ברחבי הארץ, היו שהבינו שבמקביל לכל ההסדרות הרגולטריות האחרות, יש להסדיר גם את סוגית הארנונה וכבר בשנת 2010 גובשה טיוטה של תקנות שקבעו תעריף מירבי של 2.4 ₪ למ"ר (למערכות על גגות ולאלו שעל הקרקע), אלא, שטיוטה זו לא אושרה ולא פורסמה וכמו טיוטות רבות אחרות, מצאה עצמה טובעת בסבך הבירוקרטיה.

רשויות מקומיות רבות זיהו את הוואקום שנוצר כפוטנציאל להגדלת הכנסותיהן ומתוך הנחה שלכולם יש מקום תחת השמש, החליטו לדרוש את מקור האנרגיה שלהן – הארנונה. תופעת המערכות הסולאריות  תפסה את הרשויות  המקומיות כשבצווי הארנונה שלהן (שרובם לא השתנו כבר 30 שנה ויותר) לא היה סווג ספציפי מתאים, אבל לא ענין פעוט זה יעצור אותן, ובלווי יועצים ומומחים, יצאו הרשויות, כל אחת בדרכה לגבות את ליטרת הבשר.

שלש גישות עיקריות ניתן היה לזהות בהתנהלותן של הרשויות בתקופת ההמתנה: גישת שב ואל תעשה (גישת המיעוט) – אלו המתינו בסבלנות לפרסומן של התקנות ולא דרשו מאום; גישת תפוס כפי יכולתך – רשויות אלו הגדילו לעשות בהטלת ארנונה בתעריפים גבוהים של עסקים, תעשייה או מלאכה; הגישה ההוגנת– למרות שהתקנות לא פורסמו, בחרו אותן רשויות לחייב את בעלי המערכות בתעריפים שנקבעו בטיוטה, החל מאגורות בודדות לכל מ"ר קרקע ועד לא יותר מ – 2.4 ₪ למ"ר של גג.

היו גם רשויות שפנו לשרים, שנה אחרי שנה, על מנת לקבל את אישורם לתעריפים נמוכים במסגרת המתחם שנקבע בטיוטת התקנות, אך השרים, שלא אישרו עוד את התקנות, לא אישרו גם את הבקשות והותירו ללא מענה את השאלה מה השלכותיו של אי האישור – הלנו או לצרנו?! האם זה אומר שלא ניתן לחייב כלל, או שמא הותירו בכך השרים את שיקול הדעת לרשות המקומית לבחור כרצונה מבין הסיווגים שבצו.

בעלי המערכות הסולאריות מצאו עצמם עם חיובים "אסטרונומיים" (במונחים הרלבנטיים) שהוטלו גם רטרואקטיבית ממועד הפעלתן של המערכות. אנדרלמוסיה זו הביאה את המחלוקות לפתחן של ועדות הערר ובתי המשפט, כולל בית השפט העליון, בעתירה שהוגשה לבג"צ. מלווים ביועצים משפטיים ונתמכים בחוות דעת המעידות על כך שהארנונה כלל לא נלקחה בחשבון בעת קביעת התעריפים ושהטלתה תחסל את הענף, נתקלו הנישומים באטימות מוחלטת של מנהלי ארנונה וועדות ערר שראו במערכות שעל הגגות כ"נכס תעשייתי" לכל דבר וענין שיש לחייבו בתעריפי התעשייה באותה רשות (בין 50 ל – 150 ₪ למ"ר) ואת אלו המונחות על הקרקע כ"קרקע תפוסה" בתעריפים שהרקיעו גם עד ל – 40 ₪ למ"ר.

במהלך שנת 2015 השכילו רשויות רבות להבין שבמקביל להליכים שמתנהלים מולן, מתקדמת ועדת הכספים לגיבושן של תקנות, שלמרות שתקפן יהיה רק מיום פרסומן, הרי שהן יעמידו בסימן שאלה גדול את סבירותם של החיובים הגבוהים שהוטלו על ידן (שעלו בעשרות מונים על אלו שלפי התקנות). באווירה זו, ובוודאי לאחר פרסום התקנות, בחרו רשויות רבות ל"רדת מהעץ" ולסיים את המחלוקות בפשרות סבירות, בנסיבותיו של כל ענין.  אך כמו לכל כלל גם כאן יש יוצאים מהכלל, ונותרו עוד מעט רשויות שעומדות על דעתן שלפרסום התקנות אין כל השפעה על דרישותיהן ביחס לשנים קודמות. ההליכים מול אותן רשויות עדיין תלויים ועומדים וטרם ניתנה הכרעה בשאלה זו, אך לשמחתם של כל העוסקים בתחום, אף אם תצאנה רשויות אלו כשידן על העליונה, לא יהיה בכך כדי להשפיע על החיובים משנת 2016 ואילך. פרסומן של התקנות שם קץ לאי הוודאות וחשיפתו המירבית של בעל מערכת סולארית על גג, ששטחה גדול מ – 200 מ"ר, עומדת על 60 אג' בלבד למ"ר (כ – 500 ₪ לשנה) וחשיפתם של בעלי המערכות הקרקעיות עומדת על 2.4 ₪ למ"ר עד 10 דונם ולתעריף הולך ופוחת ככל שהשטח עולה.

תקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות)

תעריף מזערי תעריף מירבי 
בש"ח למ"ר בש"ח למ"ר
מערכת סולארית הממוקמת על גג נכס
לכל מ"ר שמעל 0.2 דונם ועד 1 דונם 0.06 0.6
לכל מ"ר שמעל 1 דונם ועד 2 דונם 0.03 0.3
לכל מ"ר שמעל 2 דונם 0.015 0.15
מערכת סולארית שאינה ממוקמת על גג נכס
בשטח של עד 10 דונם 0.24 2.4
לכל מ"ר שמעל 10 דונם ועד 300 דונם 0.12 1.2
לכל מ"ר שמעל 300 דונם ועד 750 דונם 0.06 0.6
לכל מ"ר שמעל 750 דונם 0.03 0.3
קרקע תפוסה המשמשת למערכת סולארית
בשטח של עד 10 דונם 0.24 2.4
לכל מ"ר שמעל 10 דונם ועד 300 דונם 0.12 1.2
לכל מ"ר שמעל 300 דונם ועד 750 דונם 0.06 0.6
לכל מ"ר שמעל 750 דונם 0.03 0.3

אבל לא רק הארנונה מעמידה את היזמים מול הרשויות המקומיות, שמצאו דרך נוספת ליהנות מאנרגית השמש – היטלי ההשבחה.  לא אחת נתקלו יזמים המבקשים לקבל היתר להקמת מערכת סולארית בדרישה לתשלום היטל השבחה. הועדות המקומיות רואות בהקמתה של מערכת סולארית מימוש זכות שקמה מכחה של תמ"א 10/ד/10 (תכנית המתאר הארצית שהסדירה את הקמתם של מתקנים פוטו-וולטאיים קטנים ובינוניים) אשר לשיטתן של הועדות, השביחה את המקרקעין עליו מוקמת המערכת.

סוגייה זו זכתה להתייחסותם של שמאים מכריעים, ועדות ערר ובתי המשפט שנדרשו לשאלה האם תוכנית מתאר ארצית אכן מקימה חבות בהיטל השבחה ואם כן, האם יש להבחין בין מערכות "תעריפיות" המייצרות חשמל לרשת לאלו שבהסדר "מונה נטו" שמייצרות חשמל לשימוש עצמי.  לאחר שהוכרע בפסיקה שתוכנית מתאר ארצית אכן יכולה להקים חבות בהיטל השבחה, נותרה השאלה- האם באותם מקומות בהם כבר היתה  עוד קודם לכן תוכנית שהתירה הקמת מתקני אנרגיה לשימוש עצמי (וכך קרה במקרים רבים), משמש המתקן ליצור חשמל לשימוש עצמי,  או למכירת החשמל לחברת חשמל או צדדים שלישיים.

ועדות הערר קבעו שני מבחנים להכרעה בסוגייה – כושר הייצור אל מול הצריכה והאפשרות למכירת החשמל לצד ג'. במקרים של "מונה נטו", להבדיל מהמערכות ה"תעריפיות", נקבע אם כן שבאופן עקרוני מטרתו של המתקן היא לאפשר שימוש בחשמל לייצור עצמי ואז אין השבחה מכח תמ"א 10 ואין היטל השבחה.

חשוב לזכור שההתמודדות עם היטל השבחה דורשת תגובה מהירה שכן על החייב לפעול, תוך 45 יום, באחד המסלולים שמתיר לו חוק התכנון והבניה – שמאי מכריע או ועדת ערר – שהבחירה ביניהם אינה מובנת מאליה ובחירה שגויה עלולה לגרום לנזק שלא ניתן יהיה לתקנו.

 המאמר אינו מהווה חוות דעת משפטית או תחליף לייעוץ משפטי וניתן כמידע בסיסי  בלבד במסגרת מאמר במוסף זה.